<h1>פירוש ר"ש משאנ"ץ על תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פרשה ה' ה"ד</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ובשקלים [פ"ו ה"ד] תנן י"ג שופרות וכו', הם קופה רחבה מלמטה וצרות מלמעלה כגון שופר. וששה לנדבה, מייתי לה בפ' בתרא דמנחות [ק"ז ע"ב] ובתמורה בפ' ולד חטאת [כ"ג ע"ב]. קאמר [במנחות שם] ששה כנגד מי, חזקיה אמר כנגד ששה בתי אבות של כהנים שתקנו להם חכמים שיהא להם שלום זה עם זה, פירוש כשהמזבח בטל נוטל בית אב ביומו וקונה עולתו והעורות שלהן ותקנו ששה שופרות שהיו בזה כמו בזה כי פעמים שהיה בית אב זה מקריבים כל היום נדרים ונדבות ומזלם גרם והיה להם תרעומת שבית אב אחד היו מקריבים משופר של נדבה. וקצת קשה דבסוף תוספתא דמנחות [פי"ג ה"ד] ובפ' מקום שנהגו [פסחים נ"ז ע"א] אמרינן שכל בית אב היה מחלק העורות לערב והיו בעלי זרוע של בית אב לוקחים בזרוע ושוב התקינו שהיו מניחין בלשכה ובערב שבת באים כל המשמר ולוקח כל בית אב עורות של יומו ומחלקין, והשתא אכתי אמאי לא היו בעלי זרוע לוקחין מבית אב שלו. וי"ל לא היו רשאין כיון שכל המשמר היו שם. ור' יוחנן אמר תקנו להם שופרות מרובים שלא יתעפשו המעות, פי' ולכך היו ששה לנדבה. וזעירי אמר כנגד פר ואיל ועגל וכבש גדי ושעיר. ותימה בשלמא לחזקיה ור' יוחנן ניחא דשייך שפיר למותרות, אלא לזעירי מה שייך זה למותרות. והיה נראה לומר שצריך עולה במותר מאותו מין שבא מותר ממנו, כגון ממותר פר צריך ליקח פר וכן עגל ואיל. אבל משמע דאמר בשבועות [י"ב ע"ב] אין מקיצין בעולת עוף שאין מביאין מותרות מעולת העוף, משמע אבל מביאין בהמה אע"ג שאינה ממין שהמותר בא ממנו. ושמא י"ל מ"מ מצוה מן המובחר להביא מאותו המין. א"נ פר ועגל ואיל לסימנא בעלמא נקט.
